נדחתה תביעת מפקד חטיבת יהודה בצה"ל לשעבר בגין לשון הרע

בפניי תביעה בעילה של הפרת חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע" או "החוק").

העובדות והמחלוקת

התובע, מר משה גבעתי (להלן: "מר גבעתי" או "התובע"), מונה למפקד חטיבת יהודה בצה"ל בשנת 1988 - תקופת האינתיפאדה הראשונה.

בחודש ינואר 2004 פורסמה בעיתון 'מקור ראשון עיתון ישראלי לאומי' (להלן: "העיתון") וברשת האינטרנט כתבה נרחבת אודות מר יהודה מאיר (ראה נספח א' לכתב התביעה - להלן: "הכתבה") שכתב הנתבע 2, מר אפי מאיר, שכותרתה "אל"מ יהודה מאיר שהורד לדרגת טוראי וסולק מהצבא מסתער על ראשות עיריית אריאל".

בגוף הכתבה נכתב, בין היתר, בזו הלשון:

" 'אתה בקשר עם קצינים נוספים שנפגעו ונזרקו מהצבא כמוך?

אני בקשר עם משה גבעתי'.

גבעתי היה חברו הטוב של מאיר בצבא. זה פיקד על מרחב שכם וזה על מרחב חברון. גורלם של שני החברים הללו היה דומה מאוד. גם גבעתי סולק מהצבא במהלך האינתיפאדה הראשונה, לאחר שנשפט על ירי שביצע לעבר פלשתיני במהלך מרדף אחריו. הירי הקטלני בוצע ממסוק, גבעתי נפל על סעיף של ירי בזמן שהוא עצמו לא היה נתון בסכנה."

(ההדגשות שלי - ש' א')

הנתבע 3, מר אמנון לורד (להלן: "מר לורד"), התמנה לשמש כעורך העיתון בחודש פברואר 2004 - לאחר שהכתבה פורסמה לראשונה.

הנתבע 4, מר שמואל בןצבי, הנו המוציאלאור של העיתון.

מר גבעתי טוען כי הדברים שפורסמו בכתבה הנם בגדר לשון הרע, כמשמעות מונח זה בחוק.

הנתבעים טוענים כי עומדת להם ההגנה שעלפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע - הגנת אמת בפרסום.

דיון

1.         המסגרת הנורמאטיבית

כבר נפסק כי הדין העולה מחוק איסור לשון הרע מאזן בין שתי זכויותאדם מרכזיות שאינן מוחלטות: זכות היסוד לשם טוב, מחד גיסא, וזכות היסוד לחופש ביטוי, מאידך גיסא (ראה ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ', פ"ד נח(3) 558, 565; ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא, פ"ד מג(3), 840 (להלן: "פרשת אבנרי"), עמ' 860; רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף, פ"ד נה(5), 510 (להלן: "פרשת אמר"), עמ' 518; ע"א 9462/04 מורדוב נ' ידיעות אחרונות בע"מ (טרם פורסם; בפסקה השמינית) (להלן: "הלכת מורדוב"). אף לא אחת מהזכויות האמורות הנה זכות מוחלטת, ולעתים ניגפת האחת מפני רעותה במערך האיזונים שבין הערכים המתנגשים (ראה פרשת אמר, עמ' 519).

חופש הביטוי הוא "ציפור נפשה של הדמוקרטיה" (ע"פ 255/68 מדינת ישראל נ' בן משה, פ"ד   כב(2), 427, 435; בג"צ 4804/94 חברת סטיישן פילם בע"מ נ' המועצה לביקורת סרטים, פ"ד נ(5), 661, 671). "שמו הטוב של אדם מאפשר לו להימנות על בני הקהילה, ובכך להגשים את עצמו ולעצב את אישיותו" (ע"א 6871/99 רינת נ' רום, פ"ד נו(4), 72, 90). "כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לעתים לאדם כחיים עצמם, הם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר" (ע"א 5653/98 פלוס נ' חלוץ, פ"ד נה(5), 865, 907; פרשת אבנרי, עמ' 857).